מנחם פרומן

נולד וגדל בכפר חסידים. הוא סיים את בית הספר הריאלי בחיפה, המשיך לשירות מלא בצה"ל (בחטיבת הצנחנים) ונמנה עם משחררי הכותל המערבי. היה קומונר בתנועת הנוער העובד והלומד, והצטרף כחבר לקיבוץ האון. אחרי הצבא למד מחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים והתחיל תהליך של חזרה בתשובה. הוא למד בישיבת מרכז הרב, והתגורר תקופה בבית ראש הישיבה הרב צבי יהודה קוק[1]. לאחר מכן למד בישיבת הכותל ובישיבת איתרי (שם היה חברותא של הרב שלמה פישר). הוא הוסמך לרבנות על ידי הרבניםשלמה גורן ואברהם שפירא. . כיהן כרב קיבוץ מגדל עוז, לימד במכון מאיר בירושלים ושימש כר"מ בישיבת עטרת כהנים. לימד כארבע שנים בישיבה הגבוהה "מקור חיים", שנקראה כשם הרחוב שבו שכנה בירושלים. את הישיבה הקים הרב עדין שטיינזלץ יחד עם הרב שמעון גרשון רוזנברג והרב פרומן.

עד למותו כיהן כרב של תקוע, וכן לימד חסידות וקבלה בישיבת ההסדר בעתניאל. בשנת תשנ"ו זכה בפרס אבי חי.

הרב פרומן היה נשוי לאמנית ולמחנכת הרבנית הדסה פרומן ואב לעשרה ילדים. בסוף שנת 2010 התגלה בגופו סרטן המעי הגס[2], ובעקבות זאת הוסיף לשם משפחתו את השם חי-שלום‏[3]. נפטר בכ"ג באדר תשע"ג (4 במרץ 2013)‏[4].

catalog.orderby
catalog.pagesize catalog.pagesize.perpage