מחמוד דרויש

דרוויש, נולד ב-13 במרץ 1941 בכפר אל-בירווה שבגליל המערבי, בנם השני של סאלים והוריה דרוויש, ערבים פלסטיניים מוסלמים. אביו היה בעל אדמות, ואמו אנאלפביתית. סבו לימד אותו קרוא וכתוב. לאחר שהכפר נכבש על ידי צה"ל ונחרב במלחמת העצמאות, נמלטה משפחתו ללבנון, תחילה לג'זין, ולאחר מכן לדאמור. שנה לאחר שנמלטו ללבנון, הסתננה משפחתו חזרה לישראל לאזור עכו, והתיישבה בג'דיידה. מכיוון שלא שהו בישראל בעת מפקד האוכלוסין באוגוסט לא קיבל דרוויש אזרחות ישראלית, אלא מעמד של תושב קבע[1]. דרוויש למד בבית הספר התיכון ע"ש "יני" בכפר יאסיף, ולבסוף עבר לחיפה. היה פעיל בתנועת הנוער הקומוניסטית, בנק״י, וניהל רומן עם נערה יהודיה שהכיר בתנועה, תמר בן עמי. הוא עבד ככתב של בטאון מפ"ם בערבית, אלמרצאד, וכעורך משנה באל-פג'ר, ירחון ספרותי בערבית בהוצאת מפ"ם‏[2], אך בשנת 1961 עבר לכתוב באל-איתחאד, בטאון רק"ח[3]. הוא פרסם את ספר השירה הראשון שלו בגיל 19. הוא פרסם שירים באל-ג'דידכתב העת הספרותי של מפלגת רק"ח. שיריו רוויים זעם וצער על כאב הארץ ועל סבלו והשפלתו של הערבי הישראלי‏[4]. שיריו זכו לפופולריות רבה בקרב ערביי ישראל‏[5] ובמדינות ערב וזכו לביקורות נלהבות ונחשבו לסמל ההתנגדות של ערביי ישראל‏[3][6]. שלטונות ישראל ראו בו מסית והטילו עליו מגבלות‏[7] ועצרו אותו מספר פעמים‏[8].

באפריל 1969 יצא לפריס לסימפוזיון של השמאל החדש‏[9] ומשם נסע למוסקבה ללימודים באוניברסיטת מוסקבה. בפברואר 1971 יצא את מוסקבה, אולם במקום לשוב לישראל נסע למצרים[10]. בעקבות זאת, הוצא דרוויש מרק"ח‏[11]. דרוויש החל לכתוב בשבועון המצרי אל מוסוור‏[12] ומונה ליועץ לענייני ישראלים של תחנת השידור המצרית סאות' אל ערב‏[13]. בתחילת מרץ 1971 צורף למועצה הלאומית הפלסטינית כאחד משלושה נציגים של ערביי ישראל‏[14]. בעקבות זאת נאסר עליו לחזור לישראל. בהמשך התגורר גם בקפריסין ובפריז. בשנת 1986 השתתף במשלחת של אש"ף לפגישה עם נציגים ישראליים ברומניה[15].

catalog.orderby
catalog.pagesize catalog.pagesize.perpage